top of page

״במה את עובדת? מעניין, למה דווקא עם אבות?״

כל פעם ששואלים אותי במה אני עובדת אני מתלבטת איך להגיד את זה בקצרה.

״מדריכת אבות״, ״מנחת אבות״ או ״מייעצת לאבות״?

שום דבר לא נשמע לי מתאים ממש.

לפעמים אני אומרת שאני ״מדריכת הורים שעובדת בעיקר עם אבות״.


כמו שאתם מתארים לעצמכם, אנשים מאד מסתקרנים להבין מה זה אומר, ובעיקר - למה אני עובדת בעיקר עם אבות?

אם גם אתכם זה מעניין, אז הנה השאלות שכל הזמן שואלים אותי וזה מה שאני עונה:


שאלה: ״למה רק עם אבות? אימהות לא צריכות ייעוץ ותמיכה?״

תשובה: ״בטח שהן צריכות, כל ההורים צריכים. העניין הוא שלאימהות יש מלא מקומות להתייעץ, לשתף ולקבל תמיכה והדרכה. לאבות - פחות.״


שאלה: ״אז את עובדת רק עם האבא לבד?״

תשובה: ״המטרה שלי היא לעבוד עם שני ההורים אבל שהיוזמה תגיע מהאבא. לא עוד ״אני פה בגלל אשתי״, אלא האבא מבין ורוצה ויוזם. ברוב המקרים, האמא מצטרפת לתהליך. היו מעט מקרים שבהם או שהאימא לא רצתה להשתתף בהדרכות (וזה בסדר גמור, אי אפשר להכריח אף אחד) או שהאבא העדיף לעבור את התהליך לבד. אבל ברוב המקרים אני עובדת עם שני ההורים.״


שאלה: ״מגיעים אלייך רק אבות גרושים?״

תשובה: ״מגיעים אליי הרבה אבות גרושים. בחלק מהמקרים הם מגיעים אחרי שבית המשפט ממליץ להם לעבור הדרכה ובחלק מהמקרים הם מגיעים ביוזמתם המלאה. אבות גרושים צריכים להתמודד עם מציאות חדשה שבה הם מוצאים את עצמם לבד עם הילדים. הם בונים משהו חדש איתם והם רוצים שזה יהיה הכי טוב שאפשר.

אבל כמו שהבנתם מהשאלה הקודמת, לא מגיעים אליי רק אבות גרושים אלא בעיקר אבות נשואים.

אני יכולה להגיד באחוזים שמדובר על:

80% הורים שעוברים את התהליך יחד

15% אבות גרושים

5% אבות נשואים שעוברים את התהליך לבד״


״מה הביא אותך לעבוד עם אבות?״

תשובה: ״לפני מלא שנים כתבתי דוקטורט על הקושי של אבות ישראליים ואמריקאיים לשלב בין עבודה למשפחה (הדוקטורט הוא באנגלית, למדתי בברקלי).

רק במהלך המחקר שעשיתי הבנתי את המחיר שמשלמים אבות בחברה שלנו. הצורך להיות המפרנס הראשי הוא לא פשוט. במיוחד בשוק עבודה כמו בארץ שבו עובדים מלא שעות, וזה לא מסתדר יחד עם לגדל ילדים.

אתם יודעים את מי בעיקר הבנתי? בטח ניחשתם... את ערן, בן הזוג שלי.

הריבים שהיו לנו היו בגלל שהוא היה עובד הרבה שעות ולא נמצא מספיק עם הילדים. רק במהלך המחקר שלי הבנתי את עול הפרנסה שמוטל עליו. זו הציפייה החברתית שיש ממנו בתור גבר ואבא.

הביקורת וההאשמות התחלפו באמפתיה וחמלה.

ככה זה כשמצליחים לראות את הצד השני, פתאום ההתנהגות שלו מובנת יותר.


ערן ואני בדבלין בקיץ


לימים, כשסיימתי את לימודי הדרכת ההורים החלטתי שאני אעבוד עם אבות בגלל שאני מרגישה שאני מבינה אותם ואת הציפיות והדרישות החברתיות שמעצבות את ההתנהגות של הרבה מהם.


מעבר לזה, אני מאד פרקטית והשיטות שלי מביאות לתוצאות מהירות, כמו שאבות רוצים וצריכים. למשל, שיטת האמפתיה שאני מלמדת עוזרת להם להתמודד בהצלחה עם כל התקף זעם, עצב, תסכול, אכזבה ושלל רגשות של הילדים שלהם. בגלל שלרוב האבות חסמו את העולם הרגשי מאז שהיו ילדים בעצמם (לחלק מהם אמרו ״מה אתה בוכה, מה אתה ילדה?״ כשהם בכו בעצמם, או כל מיני תגובות שלא אפשרו להם להביע רגש) הם בעצמם לא יודעים להתמודד עם הרגשות של הילדים שלהם. הם מנסים להסביר בהיגיון כשהילד בוכה או כועס, מנסים לפתור לו את הבעיה, נותנים עצות, מבטיחים הבטחות... וכלום לא עוזר. כשהם מרגישים שהם מתאמצים לשווא, שהם בפול גז על ניוטרל, הם מרגישים מתוסכלים וחסרי אונים, מה שמוביל לרוב לכעס ועצבים.

בזכות השיטות הפרקטיות שלי, יחד עם הידע על המוח של ילדים שאני מלמדת, אבות יודעים בדיוק מה לעשות ואיך להגיב במצבים שדורשים תגובות רגשיות ולא תגובות של היגיון.״


שאלה: ״אבות בכלל מגיעים?״

תשובה: ״מגיעים בהמוניהם. גם לקבוצות ההורים שהנחיתי, גם לתהליך הפרטני, גם להרצאות. לא פעם אומרים לי כשאני מגיעה להרצות במקום מסוים שהם לא ראו כל כך הרבה אבות בהרצאה על הורות.


תמונה מתוך אחת ההרצאות שהעברתי


מאות אבות כבר רכשו את התוכנית הדיגיטלית ״אבא קשוב״. כנראה שהם מרגישים שאני מבינה אותם, שאני בעדם, שאני יכולה לעזור להם ולהקל עליהם...

ובלי להחמיא לעצמי, הם מגיעים אליי כי אין להם הרבה מקומות להתייעץ ולשתף בקשר לילדים שלהם, וסוף סוף יש מישהי שיכולה לעזור להם. חלק מהם הגיעו בעקבות מה שהם שמעו מאבות אחרים שעבדו איתי.״


שאלה: ״מה האתגרים המרכזיים של האבות שמגיעים אלייך?״

תשובה: ״יש אתגרים די דומים, אבל האתגר של רוב רובם של האבות הוא זה שהם ״מאבדים את זה״ מהר. קשה להם עם זה שהם מאבדים סבלנות, צועקים וכועסים לעיתים קרובות. לעיתים הרבה יותר מידי קרובות משהיו רוצים. יש שם הרבה כאב.

מעבר לזה, האתגרים הנוספים הם ההתארגנויות בבוקר, ההשכבות לישון בלילה, מריבות בין אחים, ילדים רגישים, חוסר שיתוף פעולה והקשבה של הילדים, התקפי זעם, בעיות עם אוכל, בעיות חברתיות.״


שאלה: ״מה השינוי הכי משמעותי שקורה בעקבות התהליך?״

תשובה: ״יש כמה שינויים. העיקריים שבהם הם זה שההורה מצליח להבין את ההתנהגות של הילדים ואז פחות לוקח אותה אישית (״הילד לא סופר אותי״) אלא מבין מאיפה היא מגיעה. שינוי נוסף שקשור בזה הוא שלאט לאט ההורה מחזק את שריר הסבלנות שלו. הוא מפסיק להתעצבן משטויות, מצליח לשתוק ולא להגיב באימפולסיביות, מצליח לעצור את עצמו לפני שהוא ״מאבד את זה״. ואז גם הילדים נרגעים והאווירה בבית משתפרת.


עוד שינוי שקורה זה שההורה מבין שכמו שהוא יצר את הדינמיקה הבעייתית עם הילד/ה שלו, הוא יכול לשנות אותה. ברגע שהוא לוקח אחריות ומחליט לשנות את התגובות האוטומטיות שלו, הוא רואה איך הילדים משתנים לו מול העיניים. הוא מבין את כובד האחריות שיש עליו בתור אבא ואת ההשפעה האדירה שיש לו ולהתנהגות שלו על הילדים שלו.

מה שקורה הרבה פעמים במהלך התהליך זה שהאבא (או ההורים) גם משקיע יותר בבריאות הפיזית והנפשית של עצמו כי הוא יודע שכשהוא רגוע וטוב לו, הוא פנוי רגשית ופיזית עבור הילדים שלו, ובת הזוג...

ואם מדברים על בת הזוג, יש שיפור גם בזוגיות במהלך התהליך שנובע מזה שהאבא מגיב אחרת. במקום בעצבים, איומים ועונשים הוא מקשיב יותר, מראה אמפתיה והקשר בינו לבין הילדים מתחזק. זה מאד סקסי לראות את בן הזוג שלך נותן אמפתיה לילדים, מקשיב להם ומחזק איתם את היחסים...״


מקווה שעכשיו זה כבר מובן למה אני עובדת בעיקר עם אבות.

ואם יש לך רעיון איך לקרוא לעבודה שלי עם אבות, אני ממש אשמח לשמוע.


bottom of page