בואו נדבר על
אם יש משהו שמחרפן הורים זה שהילדים שלהם רבים, נכון? קבלו את הזווית שלי על הנושא.
בואו נדבר על פנטזיות. לא מה שאתם חושבים. בואו נדבר על הפנטזיות שהיו לנו - ויש לנו - לגבי הילדים שלנו.
הפער הזה שבין הפנטזיות והציפיות שלנו לבין החיים עצמם הוא מה שיוצר את התסכול שלנו, המירמור והאכזבות.
ההורות של פעם היתה מבוססת ברובה על כוח: איומים, התניות, עונשים. הילדים של פעם ידעו את זה ובחרו באחת משתי האפשרויות: ציות או מרד. איך שלא נסתכל על זה, ההורים והילדים של פעם שילמו מחירים כבדים: בעיקר ביחסים ביניהם.
סרטון שמנרמל את ההתנהגויות של הילדים
ומזכיר את העובדה הכל-כך פשוטה:
המוח שלהם בנוי אחרת ממוח של מבוגרים.
בואו נדבר על התחצפויות. למה קשה להרבה הורים לשמוע את הילדים שלהם מסרבים להם, כועסים עליהם או לא מסכימים לעשות מה שהם אומרים? מאיפה קיבלנו את הרושם שילדים צריכים לציית להורים שלהם?
איך להפוך את ההתארגנויות בבוקר לרגועות יותר. רמז: לתת לילדים לקחת אחריות על החיים של עצמם, גם אם זה אומר שייאחרו.