הדרכת הורים לקראת רילוקיישן
עודכן: 14 באוג׳ 2022
החלטתם לצאת לרילוקיישן. איזו התרגשות!
אין ספק שרילוקיישן למדינה חדשה זו הרפתקה מרגשת במיוחד שיש בה הרבה פוטנציאל להתפתחות, לא רק עבור העובד או העובדת אלא גם עבור המשפחה כולה.
אני זוכרת את ההתרגשות שלי ושל המשפחה שלי לפני שני הרילוקיישנים שעשינו: תכנונים על טיולים שנעשה באזור, אנשים חדשים שנכיר, התפתחויות מקצועיות שנעבור, זמן חופשי בסוף השבוע שיוקדש רק למשפחה הגרעינית. אבל כמובן שהיו גם קשיים ואתגרים מבחינה אישית ומשפחתית.
את המדריך הזה החלטתי לכתוב כדי לסייע לכם בהכנות לנסיעה עם ילדים (במיוחד צעירים) ובהתמודדויות שתפגשו.
לנו לא היה מדריך כזה לפני שנסענו, וחבל. מדריך כזה היה יכול לעזור לנו מאד עם תאום הציפיות ועם הכנה נכונה של הילדים לקראת הנסיעה. בנוסף וחשוב מאד, מדריך כזה היה יכול ללוות אותנו ולעזור לנו עם האתגרים של הילדים.
הגענו לקליפורניה, איזו התרגשות!
לפי כל המחקרים בנושא, כשהרילוקיישן לא נעשה עם הכנה וליווי מתאים יש סיכוי גבוה שהוא יסתיים לפני המתוכנן עקב קשיים של בן או בת הזוג ושל הילדים. בכל המחקרים שבדקתי שעוסקים בסיבות לכך שרילוקיישן לא הצליח – הקשיים של בן/בת הזוג והילדים הם במקומות הראשונים!
חוסר ההכנה והליווי גורמים גם לפער גבוה בין הציפיות לבין המציאות. במצב כזה עולים רגשות כמו תסכול, אכזבה, כעס ועצב. ואז – לא משנה כמה העובד נהנה בתפקיד החדש, אם הוא מגיע הביתה למשפחה סובלת, כלום לא שווה.
[כמובן שכל רילוקיישן שלא הצליח גם כרוך בהפסדים כבדים לחברה ששלחה את העובד/ת. ההערכה היא שמדובר בהפסד כספי בסדר גודל של 65,000 דולר. וכמובן שגם העובד צריך להתמודד עם כל מה שכרוך בכך שהרילוקיישן לא עלה יפה, למשל הפסדים כספיים וקשיים אישיים ומשפחתיים.]
ולחלופין, כשהמשפחה מתאקלמת בהצלחה במדינה החדשה, עולים מאד הסיכויים של העובד להצליח בעבודה במקום החדש.
לפני שנתחיל, אציג את עצמי ואספר לך על הניסיון והמומחיות שלי בהדרכת הורים לקראת ובמהלך רילוקיישן:
נעים מאד, שמי ד״ר יפעת מצנר חרותי ואני מנחת הורים שעובדת בעיקר עם אבות. בעשר השנים האחרונות עשיתי שני רילוקיישנים לארצות הברית עם המשפחה שלי.
היום אני גרה בישראל (עד הרילוקיישן הבא...) אני מנחת קבוצות הורים, מרצה באקדמיה ובארגונים בנושאי הורות ושילוב בין עבודה למשפחה, יש לי טור במאקו להורים, פודקאסט להורים וספר שנקרא ״הורות – קומדיה של טעויות מלאה בכוונות טובות״ (יצא בעברית ובאנגלית והוא רב מכר באמזון).
בנוסף, אני מלווה משפחות לפני ובמהלך רילוקיישן. את הידע שלי כאמור צברתי על בשרי – עשיתי שני רילוקיישנים (שהם בעצם ארבעה כי גם חזרה לארץ היא רילוקיישן בפני עצמו...) עם המשפחה שלי.
הרילוקיישן הראשון היה לברקלי, קליפורניה, בעקבות הקבלה שלי לתואר שני ודוקטורט במשפטים, ובן הזוג שלי עבד בסיליקון וואלי. הגענו עם תינוקת בת חצי שנה וחזרנו כעבור שלוש שנים וחצי עם שני ילדים.
הרילוקיישן השני היה לסיליקון וואלי, קליפורניה, הפעם מטעם העבודה של בן הזוג שלי. לאחר ההגעה פתחתי שם את העסק להדרכת הורים. הילדים היו בגילאי שמונה וחצי וחמש וחצי. אמנם המעבר לארה״ב היה מאתגר עבור הילדים, אבל גם החזרה לארץ כעבור שנתיים וחצי דרשה הכנה והתמודדויות.
חזרנו לארץ בזמן הקורונה כמו שאפשר לראות לפי המסיכות
מעבר לניסיון האישי שלי, העבודה שלי עם הורים בארה״ב ובישראל חידדה לי את האתגרים המרכזיים שיש למשפחות במעברים. במיוחד, את האתגרים שיש להורים עם הקשיים הרגשיים, הלימודיים והחברתיים של הילדים. ואז, הרבה הורים מוצאים עצמם חסרי אונים, מתוסכלים ואבודים. הם כל כך רוצים להקל על הילדים, לעזור להם להסתגל ולהתאקלם אבל לא יודעים איך לעשות את זה. חשוב לציין שאם היו קשיים עם הילדים עוד לפני המעבר, המעבר יכול להקצין התנהגויות ולכן גם את התסכול וחוסר האונים של ההורים.
חוסר הידע, הקשיים, התסכול ותחושת הבדידות פוגעים בדינמיקה המשפחתית וכתוצאה מכך, גם בסיכויי ההצלחה של הרילוקיישן.
אחרי שהדרכתי ונפגשתי עם מאות הורים ברילוקיישן (ישראלים ולא ישראלים) הצלחתי לזקק את האתגרים המרכזיים והאופן שבו תוכלו להתמודד איתם בהצלחה. במיוחד הבנתי שחלק גדול מהאתגרים היו יכולים להימנע אם היו להורים תמיכה וליווי מתאימים. אף הורה לא צריך לעבור את זה לבד.
הדרכת הורים לקראת רילוקיישן: קבלו את חמשת העקרונות להכנה מוצלחת של הילדים לקראת המעבר:
1. היחס שלכם לרילוקיישן ייקבע את היחס של הילדים לרילוקיישן:
אני זוכרת שבשבועות ובימים לפני שטסנו, היו שואלים אותי החברים והמשפחה אם אני מתרגשת ואם יש לי חששות. במקרים שבהם הילדים היו לידי שמתי לב למשהו מעניין: האופן שבו דיברתי על הרילוקיישן השפיע עליהם עד כדי כך שכששאלו אותם הם ענו אותו הדבר כמוני, לפעמים באותן מילים ממש! זה לא מפתיע כי בתור הורים אנחנו יודעים שהילדים מחקים אותנו אבל זה הזכיר לי משפט חשוב: אנחנו שמים לב למה שאנחנו אומרים לילדים אבל לא למה שאנחנו אומרים ליד הילדים.
שימו לב שאתם לא משחקים משחק כפול: לילדים אתם אומרים שיהיה כיף אבל בשיחות טלפון או שיחות עם הורים אחרים בגן שעשועים אתם מביעים חששות ופחדים. אם עד עכשיו לא היתה לכם מודעות לכך שיש זוגות עיניים ואזניים שרואים ושומעים הכול – עכשיו יש לכם את המודעות לזה. כשהבנתי את זה שיניתי לגמרי את האופן שבו סיפרתי לאנשים על המעבר ועל האופן שבו עניתי על השאלות של החברים והמשפחה ובחרתי להתמקד בדברים החיוביים שהולכים להיות לנו במדינה החדשה. הרי אפשר להציג את הדברים בכל מיני דרכים. אפשר לדבר על פחדים ועל הקשיים האפשריים ועל כך שלא נכיר אף אחד ולא יהיו לנו חברים בהתחלה וכו׳. אבל אפשר גם לדבר על ההתרגשות של לעבור למקום חדש, של ההזדמנות ללמוד שפה חדשה, לאכול אוכל חדש ולהכיר מלא אנשים נחמדים.
אז זו העצה הראשונה שלי אליכם: האופן שבו אתם מתייחסים למעבר משפיע מאד על הילדים שלכם. הם הרי לא יודעים למה לצפות ומבחינתם אתם המקור היחיד להבנת החוויה העתידית שלהם.
אגב, זה לא אמור שאתם צריכים להיות צבועים ולזייף שמחה. ממש לא. זה אומר להיות מודעים למה שאתם מרגישים לגבי המעבר ולבחור להסתכל על העתיד במשקפיים אופטימיות. כשתעשו את זה, גם אתם וגם הילדים שלכם ירוויחו. חשוב לזכור שגם אם אתם אופטימיים וגם אם לא – יהיו אתגרים. מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.
2. לגיטימציה והכרה ברגשות:
קשה לצפות את התגובה של הילדים כשתספרו להם על ההחלטה לעבור. הורים שעבדתי איתם היו מופתעים לפעמים מהתגובה של הילדים. דווקא ילד שחשבו שיפרוץ בבכי, הגיב באדישות, ולהיפך. לא משנה מה התגובה של הילדים: תנו לה מקום ותנו לגיטימציה לכל רגש שעולה. חשוב לי להגיד שגם אם השיחה שבה סיפרתם על המעבר עברה בקלות, זה לא אומר שלא יהיה בכי בהמשך. מה שכן, אם אתם קוראים את המדריך הזה, אתם תהיו מוכנים לזה ולא תהיו מופתעים. אחד הדברים שהכי קשים להורים באופן כללי זה להתמודד עם הרגשות של הילדים. קשה לנו לראות את הכאב של הילדים שלנו, לשמוע את הבכי ולראות אותם מתוסכלים, עצובים, מאוכזבים וכו׳. אנחנו הרבה פעמים מנסים ״לקחת״ את הקושי של הילד על ידי זה שאנחנו אומרים ״לא נורא״ ולפעמים אפילו כועסים ״אל תעשי עניין״, ״אתה לא חושב שאתה מגזים?״ התגובות האלה שלנו באות מתוך המצוקה שלנו. הבעיה היא שהן לא עוזרות לילדים, וגם לא לנו. הדבר היחיד שבאמת עוזר למישהו להתמודד עם רגשות זה הקשבה ואמפתיה של הצד השני. אז אם עד עכשיו לא ידעתם איך לעשות את זה, הגיע הזמן ללמוד. במהלך ההכנות למעבר וברילוקיישן עצמו אתם והילדים תחוו מנעד שלם של רגשות וזה נורמלי. מה שהילדים שלכם צריכים מכם זה את הנוכחות שלכם כשקשה להם, את העיניים הטובות שלכם ואת החיבוק שלכם. להלן משפטים שכדאי להגיד כשהילדים מביעים רגשות חזקים:
״אני רואה שאת עצובה/כועסת/ מתוסכלת״
״אני מבין/ה שמה שעובר עליך ממש לא פשוט״
״אני איתך, תרגיש/י חופשי לבכות, זה מאד נורמלי וטבעי״
״מה שאת/ה מרגיש הוא לגיטימי מאד. זה באמת לא פשוט״
אמפתיה היא מעין עזרה ראשונה שעוזרת מאד להכיל את הרגשות של הילדים.
תזכרו: כשהילדים מוצפים רגשית, החלק הרגשי במוח שלהם מופעל ולכן אין מה לדבר להיגיון שלהם כי החלק הזה נעול כרגע. חכו עם העצות, הפתרונות וההסברים הלוגיים. תתאמנו בלשתוק, להקשיב, לחבק ולהמתין. כן, זה קשה בהתחלה כי לרובנו קשה לשתוק ולהכיל כאב, במיוחד של הילדים שלנו. אבל מחקרים, כמו גם העבודה שלי בשטח, מראים לנו שזו הדרך היחידה שבאמת עוזרת לילדים שלנו לעבד חוויות ורגשות קשים ולעבור הלאה.
אחרי שהאמוציות נרגעות, חשוב מאד לעודד את הילדים באופן נכון – כמו שאסביר בסעיף הבא.