חיפוש

דרך מצוינת לשנות דפוס התנהגות מאתגר של הילד/ה

יש אצלכם בבית דפוס התנהגות בעייתי של הילד/ה שחוזר על עצמו?

למשל:

  • הבת שלך מגיבה בבכי וצעקות כשמשהו לא מסתדר לה

  • הבן שלך לא יודע להמתין בסבלנות והוא רוצה הכול כאן ועכשיו

  • הבן שלך בררן באוכל וכל ארוחה יש את אותו סיפור

  • הבת שלך תעשה הכול רק לא להיכנס להתקלח



כשהורים מגיעים לייעוץ אנחנו מחפשים את דפוס ההתנהגות המאתגר, זה שחוזר על עצמו ומתיש את ההורים.

אחרי שזיהינו את הדפוס אנחנו מבינים מה גרם לו ובעיקר איך לשנות אותו ולפתור את האתגר.

יש לי הרבה כלים ושיטות לנטרל דפוסים, כל דפוס והמאפיינים הספציפיים שלו.

בעיות עם אוכל דורשות התייחסות מסוימת לעומת קושי להמתין בסבלנות או חוסר רצון להתקלח. ההורים מקבלים את הכלים הרלוונטיים לנושא בהתאם לצרכים שלהם כהורים ולצרכים של הילד/ה ויוצאים לדרך – ליישם!

אבל אם יש דרך פעולה שמשותפת לכל הדפוסים ועושה פלאים הרי זו השיחה האינטימית הורה-ילד/ה.


אי אפשר לחנך בזמן הסיטואציה כשכולם עצבניים

כמו שבטח כבר הבנתם, אי אפשר לחנך בזמן שהאמוציות בשמיים.

עם כל הכוונות הטובות, כשאתם נמצאים באמצע התקף הזעם של הילדה או באמצע ארוחה ששוב היא לא אוכלת כלום – אתם כבר טעונים, וגם הילדים, ושום הסבר רציונלי לא יעזור.

אם אתם עוקבים אחריי וקראתם תכנים שלי (או שהשתתפתם באחת ההרצאות שלי) אתם כבר יודעים שזה פיזיולוגי, זה במוח: כשהחלק הרגשי במוח שלנו משתלט על המצב, החלק ההגיוני סגור.

לכן, מה שצריך באותו הרגע זה לפנות לחלק הרגשי במוח ועל זה כתבתי כאן. אבל זה רק חלק מההתמודדות.


מה קורה אצל רוב ההורים?

אחרי שהסיטואציה המאתגרת נגמרה, הם נושמים לרווחה וממשיכים הלאה. עד הפעם הבאה. וזו הסיבה שהדפוס חוזר על עצמו, כי לא נעשה כלום כדי לשנות אותו.

אם אתם רוצים לשנות את הדפוס, אתם צריכים להיות פרו אקטיביים וליזום שיחה עם הילד/ה. בשיחה כזו, שנעשית כשאתם מאוזנים רגשית, תוכלו להגיע לרבדים העמוקים של ההתנהגות ולשנות את הדינמיקה של הדפוס.


בואו ניקח דוגמה: נגיד שהבת שלך מתחרפנת כשהיא לא מצליחה משהו. בין אם זה לצייר בלי לצאת מהקווים, לנעול נעליים, לכתוב מסודר במחברת וכדומה.

בכל פעם כזו היא מגיעה לרמות תסכול גבוהות שמתבטאות בכעס, אולי בכי, זריקת הציור ואולי גם אמירת ביקורת קשה כלפי עצמה.



כשזה קורה, אתם מנסים להרגיע אותה, אומרים לה שהציור דווקא יפה או שהיא מגזימה. וכמובן שזה לא עוזר ולא מוריד את סף התסכול.

אם זיהיתם את דפוס ההתנהגות המאתגר – זה השלב הראשון.


מה עושים מכאן?


סמנו לעצמכם תזכורת, בעל-פה או בכתב, למצוא את הזמן המתאים ביותר לשיחה עם הילדה. חשוב מאד שרק הורה אחד יעשה את השיחה ולא שניהם כדי למנוע מצב מאיים של ״שניים על אחת״.


דוגמאות לזמן מתאים: לפני השינה; בנסיעה איתה לבד ברכב; בזמן משחק או טיול משותף של שניכם.


חשוב להגיע לשיחה כזו כשהמצב הנפשי והפיזי שלך מאוזן וחיובי ורצוי מאוד להתכונן לשיחה כזו.

לפני שאתם מתחילים את השיחה הכינו את עצמכם לכך שתצטרכו לגייס את כל הסבלנות שיש לכם ושזה בסדר אם תהיינה שתיקות. שתיקות הן חשובות כי הן מאפשרות לשני הצדדים לנשום ולחשוב. זו תהיה גם דוגמה אישית נהדרת כי הילדים ילמדו מכם לחשוב לפני שעונים ולא ״לירות מהמותן״ או להגיב באימפולסיביות. לכן, אל תילחצו משתיקות אלא להיפך – נסו כמה שיותר לשתוק.


אחרי כל ההכנה הזו, בואו ניגש לשיחה עצמה. אם אתם הורים רציניים במיוחד, אתם יכולים להיכנס עם דף ועט, כדי לרשום את מה שהילדה תגיד.


הצעה לתסריט שיחה הורה -ילד/ה


הכנתי לך הצעה לתסריט (גם כקובץ מצורף כדי שתוכלו להדפיס אותו) שיעזור לך לדמיין שיחה כזו ולהתכונן אליה עד כמה שאפשר:

הורה: ״רציתי לדבר איתך על משהו״.

ילדה: ״אוקיי״.

הורה: ״היום, כשציירת את הציור ויצאת מהקווים, כעסת מאד. בכית וצעקת״.

ילדה: ״כן! זה ציור שעבדתי עליו מאד קשה!״

הורה: ״ראיתי״.

שתיקה.

הורה: ״זה באמת יכול להכעיס שיוצאים מהקווים. זה מאד נורמלי להתבאס כשדברים לא מצליחים.״

ילדה: ״כן״.

שתיקה.

הורה: ״מה לדעתך יכול לעזור לך להתמודד עם מצבים כאלה שבהם משהו לא מצליח לך באופן שרצית?״

ילדה: ״לא יודעת״.

שתיקה.

הורה: ״ באותם רגעים האם את רוצה שאהיה איתך או שאתן לך להיות לבד?״

ילדה: ״לא יודעת״.

הורה: ״זה קורה לכולנו, גם לי. למשל, היום אחר הצהריים רציתי להכין לי קפה ולא היה חלב?״

ילדה: ״כן. לכן הלכנו לסופר״.

הורה: ״נכון. במקום לכעוס ולהתעצבן שגמרתם את החלב כשאכלתם קורנפלקס, החלטתי לפתור את המצב וללכת לקנות חדש״.

ילדה: ״אני לא יכולה לעשות ציור חדש. ראית כמה זמן לקח לי לצייר אותו?״

הורה: ״כן, ראיתי. ראיתי שמאד השקעת והשתדלת״.

שתיקה.

הורה: ״מה את מציעה לעשות בפעם הבאה שזה קורה? או שמשהו אחר קורה וגורם לך לתחושה של כעס?״

ילדה: ״לא יודעת״.

שתיקה.

הורה: ״את רוצה לחשוב על זה? את רוצה שאני אגיד לך מה דעתי?״

ילדה: ״שתגיד לי״.

הורה: ״מה שעוזר לי זה להגיד לעצמי שמותר לי להרגיש הכול. וגם לנשום עמוק. אם את רוצה, את יכולה לבקש ממני לעזור לך לנשום עמוק כשאת מרגישה את הכעס מגיע. עוד דבר שעוזר לפעמים זה חיבוק. החיבוק מרגיע אותי, גם אותך?״

ילדה: ״כן״.

הורה: ״גם לשתות מים יכול לעזור. ואת יודעת מה עוד?״

ילדה: ״מה?״

הורה: ״טוב, זה פתרון לבוגרים במיוחד. פשוט לעזוב את זה, למשל להניח לציור. ללכת לעשות משהו אחר ולחזור לציור אחר כך, כשאת כבר פחות כועסת.״

שתיקה.

ילדה: ״אני עייפה״.

הורה: ״טוב מתוקה. היה לי כיף לדבר איתך. חיבוק? אני אוהב אותך, לילה טוב״.

הצעה לתסריט שיחה אינטימית - הורה וילד
.pdf
Download PDF • 52KB


שימו לב לדבר הכי חשוב: הצלחנו להתיש את הילדה ולגרום לה לרצות לישון!


ועכשיו ברצינות, שיחה מסוג כזה חשובה כי היא מפתחת מודעות לקיומה של התנהגות מסוימת והיא מאפשרת לחשוב ביחד על פתרונות עתידיים. אם השיחה תתפתח בהצלחה תוכלו לגלות דברים מרתקים על האופן שבו הילדים שלכם רואים את העולם. ייתכן שתגלו שגם להם יש רעיונות מעניינים על האופן שבו ניתן לפתור בעיות. שיחה כזו יכולה לחזק מאד את הקשר ביניכם. היא תגרום לילדים להבין שאתם יכולים להיות אוזן קשבת ובני ברית, שאתם בצד שלהם ורוצים בטובתם.


שיחה כזו היא גם דרך נפלאה ללמד את הילדים מהי אמפתיה. כשאתם לא שופטים אותם על התנהגותם או כועסים עליהם, הם לא צריכים להתגונן או להצטדק בפניכם. חשוב לשים לב שאין טעם לנתח את מה שהיה, אלא לדבר על רעיונות עתידיים שאפשר לאמץ. מה שהיה היה, אנחנו רק יכולים להיערך למה שיהיה. באמצעות שיחות כאלו אתם יכולים לפתח אצל הילדים מודעות לרגשות שלהם ולדרכי התמודדות יעילות. בדרך זו אתם תלמדו אותם לדבר על הצרכים שלהם, על הרצונות והרגשות שלהם. מודעות לרגשות בצרוף כלים מתאימים להתמודדות יעזרו להם מאד בסיטואציות דומות בעתיד.


מה לעשות כשהילדים לא משתפים פעולה?


התכוננו מראש שיש סיכוי גבוה שהילדים לא ישתפו פעולה. זוכרים שאמרנו לבוא פתוחים? זה חלק מזה. בואו פתוחים לכל האפשרויות, כולל שתיקות רועמות או תגובות בסגנון ״תעזוב אותי״, ״לא רוצה לדבר על זה״, ״די, את חופרת״.

גם כאן, דרך התגובה של הילדים תלויה מאד במערכת היחסים שבניתם איתם מהרגע שהם נולדו. אם בבית שלכם קיימים עונשים, צעקות, איומים ושוררת אוירה של כוחנות, הילדים כנראה לא ישתפו פעולה עם שיחה כזו.

חשבו על עצמכם: נניח שיש לכם בוס לא נחמד, כזה שמבקר אתכם כל הזמן ומשדר שהוא לא מרוצה מעבודתכם. יום אחד הוא מגיע למשרד ומבקש לדבר איתכם. הוא מתחיל לשאול מה אתם מציעים ומה דעתכם, לאחר ששנים הוא רק הנחית עליכם הוראות. סביר להניח שלא תאמינו לאקט הנחמדות והנדיבות שלו ואולי אפילו תחשבו שזו עוד מניפולציה.

אני כמובן לא מנסה לרפות את ידיכם, אלא להדגיש שהאפקטיביות של שיחות כאלה תלויה במידה רבה במערכות היחסים שישנן בבית. יתרה מזאת, גם אם אתם לרוב מתחשבים בדעות של הילדים ואתם כן מגלים אמפתיה, זה עדיין לא מבטיח שיתוף פעולה מצד הילדים. לא תמיד יתחשק להם לדבר, לפעמים הם באמת רוצים לעבור הלאה או פשוט לישון. במצב כזה אתם שוב נדרשים לאיפוק וסבלנות: ״טוב, אני רואה שלא מתחשק לך לדבר עכשיו. ננסה שוב בפעם אחרת״.



השתמשתי בדרך הזו של שיחה אינטימית כדי להתמודד עם המריבות בין הילדים שלי.

רוצים לשמוע עוד על דרכים להתמודד עם מריבות אחים? אשמח לדעת.


רוצה לשמוע על דרכים להתמודד עם מריבות אחים?

  • כן

  • לא