החלטתם לצאת לרילוקיישן? איזו התרגשות! אין ספק שרילוקיישן למדינה חדשה זו הרפתקה מרגשת במיוחד שיש בה הרבה פוטנציאל להתפתחות, לא רק עבור העובד או העובדת אלא גם עבור המשפחה כולה. ד״ר יפעת מצנר-חרותי עשתה שני רילוקיישנים עם המשפחה שלה בשנים האחרונות ויש לה כמה תובנות וטיפים שיעזרו לכם לעבור את התהליך בהצלחה.
אני זוכרת את ההתרגשות שלי ושל המשפחה שלי לפני שני הרילוקיישנים שעשינו: תכנונים על טיולים שנעשה באזור, אנשים חדשים שנכיר, התפתחויות מקצועיות שנעבור, זמן חופשי בסוף השבוע שיוקדש רק למשפחה הגרעינית. אבל כמובן שהיו גם קשיים ואתגרים מבחינה אישית ומשפחתית.
את המדריך הזה החלטתי לכתוב כדי לסייע לכם בהכנות לנסיעה עם ילדים (במיוחד צעירים) ובהתמודדויות שתפגשו. לנו לא היה מדריך כזה לפני שנסענו, וחבל. מדריך כזה היה יכול לעזור לנו מאד עם תאום הציפיות ועם הכנה נכונה של הילדים לקראת הנסיעה. בנוסף וחשוב מאד, מדריך כזה היה יכול ללוות אותנו ולעזור לנו עם האתגרים של הילדים.
סוד ההצלחה טמון בבן הזוג ובילדים
לפי כל המחקרים בנושא, כשהרילוקיישן לא נעשה עם הכנה וליווי מתאים יש סיכוי גבוה שהוא יסתיים לפני המתוכנן עקב קשיים של בן או בת הזוג ושל הילדים. בכל המחקרים שבדקתי שעוסקים בסיבות לכך שרילוקיישן לא הצליח – הקשיים של בן או בת הזוג והילדים הם במקומות הראשונים!
חוסר ההכנה והליווי גורמים גם לפער גבוה בין הציפיות לבין המציאות. במצב כזה עולים רגשות כמו תסכול, אכזבה, כעס ועצב. ואז – לא משנה כמה העובד נהנה בתפקיד החדש, אם הוא מגיע הביתה למשפחה סובלת, כלום לא שווה.
כמובן שכל רילוקיישן שלא הצליח גם כרוך בהפסדים כבדים לחברה ששלחה את העובד או העובדת. ההערכה היא שמדובר בהפסד כספי בסדר גודל של 65 אלף דולר. וכמובן שגם העובד צריך להתמודד עם כל מה שכרוך בכך שהרילוקיישן לא עלה יפה, למשל הפסדים כספיים וקשיים אישיים ומשפחתיים. ולחלופין, כשהמשפחה מתאקלמת בהצלחה במדינה החדשה, עולים מאד הסיכויים של העובד להצליח בעבודה במקום החדש.
מעבר לניסיון האישי שלי, העבודה שלי עם הורים בארה״ב ובישראל חידדה לי את האתגרים המרכזיים שיש למשפחות במעברים. במיוחד, את האתגרים שיש להורים עם הקשיים הרגשיים, הלימודיים והחברתיים של הילדים. במקרים שיש קשיים כאלה, הורים מוצאים עצמם חסרי אונים, מתוסכלים ואבודים. הם כל כך רוצים להקל על הילדים, לעזור להם להסתגל ולהתאקלם אבל לא יודעים איך לעשות את זה. חשוב לציין שאם היו קשיים עם הילדים עוד לפני המעבר, המעבר יכול להקצין התנהגויות ולכן גם את התסכול וחוסר האונים של ההורים.
חוסר הידע, הקשיים, התסכול ותחושת הבדידות פוגעים בדינמיקה המשפחתית וכתוצאה מכך, גם בסיכויי ההצלחה של הרילוקיישן.
אחרי שהדרכתי ונפגשתי עם מאות הורים ברילוקיישן (ישראלים ולא ישראלים) הצלחתי לזקק את האתגרים המרכזיים והאופן שבו תוכלו להתמודד איתם בהצלחה. במיוחד הבנתי שחלק גדול מהאתגרים היו יכולים להימנע אם היו להורים תמיכה וליווי מתאימים לפני היציאה לדרך.
קבלו את חמשת העקרונות להכנה מוצלחת של הילדים לקראת רילוקיישן:
1.היחס שלכם לרילוקיישן ייקבע את היחס של הילדים לרילוקיישן:
אני זוכרת שבשבועות ובימים לפני שטסנו, היו שואלים אותי החברים והמשפחה אם אני מתרגשת ואם יש לי חששות. במקרים שבהם הילדים היו לידי שמתי לב למשהו מעניין: האופן שבו דיברתי על הרילוקיישן השפיע עליהם עד כדי כך שכששאלו אותם הם ענו אותו הדבר כמוני, לפעמים באותן מילים ממש! זה לא מפתיע כי בתור הורים אנחנו יודעים שהילדים מחקים אותנו אבל זה הזכיר לי משפט חשוב: אנחנו שמים לב למה שאנחנו אומרים לילדים אבל לא למה שאנחנו אומרים ליד הילדים.
שימו לב שאתם לא משחקים משחק כפול: לילדים אתם אומרים שיהיה כיף אבל בשיחות טלפון או שיחות עם הורים אחרים בגן שעשועים אתם מביעים חששות ופחדים. אם עד עכשיו לא היתה לכם מודעות לכך שיש זוגות עיניים ואזניים שרואים ושומעים הכול – עכשיו יש לכם את המודעות לזה. כשהבנתי את זה שיניתי לגמרי את האופן שבו סיפרתי לאנשים על המעבר ועל האופן שבו עניתי על השאלות של החברים והמשפחה ובחרתי להתמקד בדברים החיוביים שהולכים להיות לנו במדינה החדשה. הרי אפשר להציג את הדברים בכל מיני דרכים. אפשר לדבר על פחדים ועל הקשיים האפשריים ועל כך שלא נכיר אף אחד ולא יהיו לנו חברים בהתחלה וכו׳. אבל אפשר גם לדבר על ההתרגשות של לעבור למקום חדש, של ההזדמנות ללמוד שפה חדשה, לאכול אוכל חדש ולהכיר מלא אנשים נחמדים.
אז זו העצה הראשונה שלי אליכם: האופן שבו אתם מתייחסים למעבר משפיע מאד על הילדים שלכם. הם הרי לא יודעים למה לצפות ומבחינתם אתם המקור היחיד להבנת החוויה העתידית שלהם. אגב, זה לא אמור שאתם צריכים להיות צבועים ולזייף שמחה. ממש לא. זה אומר להיות מודעים למה שאתם מרגישים לגבי המעבר ולבחור להסתכל על העתיד במשקפיים אופטימיות. כשתעשו את זה, גם אתם וגם הילדים שלכם ירוויחו. חשוב לזכור שגם אם אתם אופטימיים וגם אם לא – יהיו אתגרים. מה שמוביל אותנו לסעיף הבא.
2.לגיטימציה והכרה ברגשות:
קשה לצפות את התגובה של הילדים כשתספרו להם על ההחלטה לעבור. הורים שעבדתי איתם היו מופתעים לפעמים מהתגובה של הילדים. דווקא ילד שחשבו שיפרוץ בבכי, הגיב באדישות, ולהיפך. לא משנה מה התגובה של הילדים: תנו לה מקום ותנו לגיטימציה לכל רגש שעולה. חשוב לי להגיד שגם אם השיחה שבה סיפרתם על המעבר עברה בקלות, זה לא אומר שלא יהיה בכי בהמשך. מה שכן, אם אתם קוראים את המדריך הזה, אתם תהיו מוכנים לזה ולא תהיו מופתעים. אחד הדברים שהכי קשים להורים באופן כללי זה להתמודד עם הרגשות של הילדים. קשה לנו לראות את הכאב של הילדים שלנו, לשמוע את הבכי ולראות אותם מתוסכלים, עצובים, מאוכזבים וכו׳. אנחנו הרבה פעמים מנסים ״לקחת״ את הקושי של הילד על ידי זה שאנחנו אומרים ״לא נורא״ ולפעמים אפילו כועסים ״אל תעשי עניין״, ״אתה לא חושב שאתה מגזים?״ התגובות האלה שלנו באות מתוך המצוקה שלנו. הבעיה היא שהן לא עוזרות לילדים, וגם לא לנו.
הדבר היחיד שבאמת עוזר למישהו להתמודד עם רגשות זה הקשבה ואמפתיה של הצד השני. אז אם עד עכשיו לא ידעתם איך לעשות את זה, הגיע הזמן ללמוד. במהלך ההכנות למעבר וברילוקיישן עצמו אתם והילדים תחוו מנעד שלם של רגשות וזה נורמלי. מה שהילדים שלכם צריכים מכם זה את הנוכחות שלכם כשקשה להם, את העיניים הטובות שלכם ואת החיבוק שלכם. להלן משפטים שכדאי להגיד כשהילדים מביעים רגשות חזקים: ״אני רואה שאת עצובה/כועסת/ מתוסכלת״, ״אני מבין/ה שמה שעובר עליך ממש לא פשוט״, ״אני איתך, תרגיש/י חופשי לבכות, זה מאד נורמלי וטבעי״, ״מה שאת/ה מרגיש הוא לגיטימי מאד. זה באמת לא פשוט״
אמפתיה היא מעין עזרה ראשונה שעוזרת מאד להכיל את הרגשות של הילדים. תזכרו: כשהילדים מוצפים רגשית, החלק הרגשי במוח שלהם מופעל ולכן אין מה לדבר להיגיון שלהם כי החלק הזה נעול כרגע. חכו עם העצות, הפתרונות וההסברים הלוגיים. תתאמנו בלשתוק, להקשיב, לחבק ולהמתין. כן, זה קשה בהתחלה כי לרובנו קשה לשתוק ולהכיל כאב, במיוחד של הילדים שלנו. אבל מחקרים, כמו גם העבודה שלי בשטח, מראים לנו שזו הדרך היחידה שבאמת עוזרת לילדים שלנו לעבד חוויות ורגשות קשים ולעבור הלאה. אחרי שהאמוציות נרגעות, חשוב מאד לעודד את הילדים באופן נכון – כמו שאסביר בסעיף הבא.
3.עידוד והתמקדות בחוויות הצלחה של הילדים מהעבר:
עידוד בריא מתמקד בפעולות ובמעשים של הילדים. למשל: ״תודה שעזרת לי לערוך את השולחן״. במקום: ״אתה ילד טוב״. בנוסף, עידוד בריא מתמקד בניסיון ובהנאה ולא רק בתוצאה הסופית. למשל: ״ראיתי איך השקעת בציור ונהנית לבחור צבעים ולצבוע״ במקום: ״איזה ציור יפה״. עודדו את הילדים על כל עזרה שהם עוזרים לכם באופן כללי וסביב המעבר בפרט.
לגבי התמקדות בחוויות של הצלחה של הילדים, תתחברו למקומות שבהם הילדים התגברו על קשיים בעבר. תיזכרו במקרים שבהם הילדים פחדו ממשהו למשל, והתגברו עליו. תזכירו לילדה איך היא התביישה ללכת למקום מסוים למשל ואז היא התגברה ואפילו נהנתה.
כשהבן שלי אמר שהוא מפחד מזה שהוא לא יידע את השפה, הזכרתי לו את הפחד שהיה לו לפני שיעור שחיה ואיך שהוא התגבר ובכל שיעור למד עוד קצת עד שהיום הוא יודע לשחות והוא אפילו נהנה מזה.
ומשפט שאמרתי לא מעט לילדים שלי לפני ובמהלך הרילוקיישן: ״אני סומכת עליך״. אי אפשר לקחת לילדים את הקושי, הם יצטרכו להתמודד בעצמם, אבל לפחות הם יידעו שההורים שלהם סומכים עליהם ומאמינים בהם. אחת הדרכים להראות לילדים שאתם באמת סומכים עליהם היא להיות כנים איתם ולשתף – ועל זה בסעיף הבא.
4.כנות ושיתוף:
חשוב שתכינו את הילדים למעבר בצורה הכי כנה שתוכלו. גם אם לא אמרתם כלום באופן רשמי, יש מצב שהם מרגישים שמשהו קורה, אולי הם שמעו אתכם מדברים בטלפון על הנושא או עם השכנה. לילדים יש חושים חדים. אגב, גם אם לא סיפרתם להם עדיין והם שואלים אתכם, תענו בכנות. אם זה עדיין לא סופי אתם יכולים להגיד שאתם בודקים את הנושא ומבטיחים לספר להם ברגע שתהיה לכם תשובה. כשילדים רואים את ההורים שלהם מוטרדים ומרגישים שמסתירים מהם משהו הם נוטים לנפח את הדברים בדמיון שלהם. לכן, תמיד, עדיף להגיד את האמת באופן מותאם לגיל הילד/ה כמובן. אפשר לשתף את הילדים ברגשות שלכם ולומר בכנות שגם אתם בטוח תתגעגעו למשפחה ולחברים וגם אתם בטח תתביישו בהתחלה להכיר חברים חדשים. זה מאד אנושי לחשוש מהלא נודע.
בכך שאתם משתפים את הילדים בכנות במה שאתם מרגישים אתם נותנים דוגמה אישית לשיח פתוח על רגשות. בנוסף, אתם מנרמלים לילדים שלכם את הרגשות שלהם עצמם ומראים להם שאתם אנושיים בדיוק כמוהם. לחלק מההורים קשה עם החלק הזה כי הם חושבים שהם צריכים ״לשמור פאסון״ של כוח ושליטה במצב בכל מחיר.
הבעיה עם זה היא שזה פשוט לא אותנטי ושם על ההורה לחץ להיות תמיד חזק ובשליטה. מעבר לזה שזה לא יכול להחזיק מעמד, זה גם נותן לילד את התחושה שגם הוא צריך להיות תמיד חזק ובשליטה כי זו הציפייה בבית. הלחץ הזה גורם לבעיות רגשיות ואחרות אצל ילדים. בהתאם לגישה שלי שמבוססת על מחקרים בתחום האינטליגנציה הרגשית, כשההורים מרשים לעצמם להביע רגשות ומאפשרים לילדים להביע רגשות, לא מגיעים למצבי קצה של התקפי זעם ובעיות נפשיות ואחרות.
5.מתן תחושת שליטה:
יש ילדים ששמחים על ההחלטה לעבור למדינה חדשה ויש כאלה שאומרים: ״אני לא עוברת.״ כשהילדים מביעים התנגדות זה בא מהמקום שבו הם מרגישים שנלקחה להם השליטה על החיים שלהם. באופן כללי, ילדים חיים במצב שבו מבוגרים ״מחליטים עליהם״ רוב היום, וההחלטה של ההורים לנתק אותם מהמוכר והידוע היא החלטה שיכולה לעורר אצלם התנגדות (מובנת). התסכול והכעס שלהם נורמליים ואין מה לנסות לשכנע אותם להרגיש אחרת. זכותם לא לאהוב את ההחלטה שלכם כרגע. הילדים שלי, אגב, לא רצו לנסוע לארה״ב כי הם חששו מהלא נודע, אבל אחרי שנתיים וחצי הם לא רצו לחזור לארץ כי היה להם כל כך טוב. הדרך לעזור לילדים להרגיש שוב תחושת שליטה היא על ידי כך שהם יוכלו לקחת חלק בהחלטות ובפעולות אחרות סביב המעבר. למשל, תנו לילדים לארוז בעצמם. אם הם קטנים, תנו להם ארגז ובקשו מהם לשים את הצעצועים שלכם. אם הילדים גדולים יותר, זו הזדמנות מצויינת למיין הרבה דברים שכבר לא צריכים ולארוז רק את מה שצריך. זו הזדמנות מצויינת גם עבורנו, המבוגרים, לתרום מלא דברים או לזרוק. בכל מעבר דירה או מדינה תרמתי שקים על שקים של בגדים וציוד. תנו לילדים מספיק זמן מראש לעשות את זה ובבקשה אל תלחצו עליהם. זה לוקח זמן. הציעו להם את עזרתכם אם הם צריכים. זה סוג של פרידה עבורם וסגירת פרק בחיים. לחפצים יש ערך רגשי עבורנו. אם הם בהתנגדות למעבר ומסרבים, תשאלו אותם אם אתם רוצים שתעשו את זה יחד. באופן כללי, תשאלו אותם איך הם רוצים לנהל את זה. כל הזמן תחשבו איך לתת להם תחושת שליטה בחיים שלהם. הראו להם תמונות של הבית החדש ושאלו אותם איפה לדעתם אפשר לשים את הרהיטים. ככל שתשאלו לדעתם ותתנו להם אפשרויות בחירה (נכון לא רק לגבי רילוקיישן אלא בכלל), ככה הם ירגישו בעלי משמעות, ירצו לעזור וירגישו מועילים. כתוצאה מזה הם ירגישו טוב עם עצמם וההתנגדות שלהם תפחת.
לסיכום, אני מקווה שהעקרונות האלה יעזרו לכם להתמודד בהצלחה עם ההכנה למעבר. כמובן שיש עוד הרבה דברים חשובים כמו ניהול הפרידות של הילדים מהגן או מבית הספר (תהליך חשוב שלמרות הקושי אני ממליצה לעשות אותו). המדריך הזה נועד לעזור לכם להתמודד עם ההכנה, שהיא רק חלק אחד מהתהליך. מעבר להכול חשוב לי לחזק אתכם ולהגיד לכם שמעבר למקום חדש הוא אימון מעולה בדחיית סיפוקים ובסבלנות. אתם מאד רוצים שהילדים כבר יסתגלו, ידברו את השפה ויהיו להם חברים. זה יקרה, אבל זה ייקח זמן. כל ילד/ה והזמן שלה/ו. חשוב לא להשוות בין הילדים או בין הילדים שלכם לילדים של חברים שלכם. יש ילדים שמתאקלמים תוך כמה חודשים ויש כאלו שלוקח להם יותר משנה. מה שבטוח זה שאם תדאגו לצרכים של עצמכם, תשמרו על אופטימיות ותאמינו ביכולות של הילדים שלכם - החוויה הזו תהיה נהדרת ומיוחדת מבחינה אישית ומשפחתית.