בין 20 ל-30 אחוזים מהילדים הם רגישים מאוד. יש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה, תובנות עמוקות על החיים ויכולת מפותחת לראיית האחר. והם גם לוקחים ללב בקלות, חווים רגשות באופן עמוק ומוצפים בקלות מהסביבה. אם זיהיתם כאן את הילדים שלכם (או את עצמכם), זו הדרך לחזק אותם
יש לך ילד או ילדה שהעיניים שלהם מתמלאות דמעות מכל אכזבה קטנה או כי פשוט ראו כלב צולע? ששואלים שאלות עמוקות ולא תמיד יש לך מושג מה לענות? שלוקחים דברים באופן אישי גם כשזה בכלל לא קשור אליהם? שמוצפים בקלות מרעש של אופנוע או בלנדר, המולה של אנשים וריחות חזקים?
מזל טוב, זכית בילד רגיש מאד! כן, זכית. ילדים רגישים מאד הם ילדים מופלאים, הם התקווה שלי לאנושות.
יחד עם זאת, הרגישות הגבוהה שלהם מגיעה גם עם אתגרים שחשוב להכיר: הם חווים את העולם בעוצמה, מרגישים דברים לעומק ומתקשים לעיתים לווסת את הרגשות שלהם ולמצוא את מקומם בסביבה שלא תמיד מבינה אותם.
אני הייתי ילדה רגישה מאוד בעצמי והיום אני אמא לילד רגיש מאוד. אני מבינה את המשמעות של רגישות גבוהה מזוויות רבות – גם כמי שחווה את זה באופן אישי וגם כמי שמלווה הורים שיש להם ילדים רגישים מאד.
כשהייתי ילדה, לא הבנתי למה אני מגיבה בעוצמה כל כך חזקה לדברים. אפילו הערה קטנה שמישהו העיר לי בבית הספר יכלה לגרום לי לבכות, לחשוב עליה ולנתח שעות. היה לי מאד קשה לעבור הלאה. שמעתי בלי סוף משפטים כמו:
״למה את כל כך רגישה?״ ״את לוקחת ללב יותר מידי.״
זה גרם לי להרגיש מאד לא מובנת, ובעיקר לבד עם כל הרגשות האלה.
אם גם לכם אמרו ״יאללה, מה אתה כבד, תתגבר כבר״ או ״את ממש הסטרית ומגזימה עם התגובה שלך״, אז אתם בטח מבינים על מה אני מדברת.
זו לא אשמת ההורים שלנו. גם הם גדלו בסביבה שלא הבינה רגשות ובטח שלא הבינה ילדים שמרגישים דברים בעוצמות חזקות. ובגלל שלא לימדו אותם איך להבין ולהתמודד עם רגשות, הם לא לימדו אותנו. והיום גם אנחנו לא תמיד יודעים איך להגיב לילדים הרגישים שלנו... ואנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים לילדים שלנו כמו שההורים שלנו הגיבו לנו.
חשוב לי לומר: אף הורה לא מגיב ככה מתוך כוונה רעה. הרגשות החזקים של הילדים מפעילים אצלנו טריגרים ומזכירים לנו, לפעמים בלי שנהיה מודעים לזה, את הרגעים שבהם גם אנחנו לא קיבלנו הבנה.
איך אפשר לעשות את זה אחרת? דבר ראשון, חשוב שנכיר את המאפיינים של רגישות יתר כדי שנבין מה עובר על הילדים שלנו ונדע איך לעזור להם.
רגישות יתר נחשבת לתכונה מולדת
בין 20 ל-30 אחוזים מהאוכלוסייה נולדים עם רגישות יתר שהיא חלק מהטמפרמנט, מאפיין בסיסי של האישיות שמתחיל מגיל לידה. זה כולל רגישות לגירויים חיצוניים, עיבוד מידע עמוק ותגובה רגשית חזקה.
הם חווים את העולם בצורה אינטנסיבית בחושים שלהם
מכירים את זה שהילד יתחיל לבכות כי הפתק של החולצה מציק לו? מערכת העצבים של ילדים רגישים מאד פועלת בצורה אינטנסיבית יותר. הם קולטים יותר פרטים מהסביבה ומגיבים אליהם בעוצמה. גם דבר קטן כמו פתק בחולצה יכול לגרום להם לאי נוחות גדולה עד כדי כך שהם לא ילבשו את הבגד.
רעש, שלנו יישמע רגיל, יכול להיות בשבילם בלתי נסבל. מקומות רועשים, כמו כיתות מלאות בילדים או אירועים חברתיים עם המון אנשים יכולים להיות יותר מידי עבורם והם לא יצליחו להשתלב, אולי אפילו ינסו להימנע מלהיות חלק.
הורים או אנשים אחרים חושבים שהילד מפונק או עושה מניפולציה אבל באמת קשה לו להתמודד עם ההצפה החושית והרגשית. הרגישות הזו היא חלק ממי שהם. זו לא בחירה אלא הדרך שבה מערכת העצבים שלהם פועלת.
יש להם רגישות גבוהה לסביבה
הם כמו אנטנות רגשיות – הם קולטים כל שינוי במצב הרוח של אנשים סביבם, שמים לב לפרטים הקטנים ביותר, ומגיבים בהתאם.
מצד אחד, זה הופך אותם לחברים ובני/בנות זוג מדהימים. הם יראו אם אתם עייפים, יזהו כשחבר עצוב, ויידעו מתי להגיד את המילים הנכונות כדי לנחם. מצד שני, הרגישות הגבוהה שלהם יכולה לגרום להם להיות מוצפים בקלות. הם לוקחים דברים ללב, מגיבים בעוצמה, ולעיתים מתקשים להפריד בין רגשות של אחרים לבין הרגשות שלהם עצמם.
הם חווים רגשות באופן עמוק
התגובה הרגשית העמוקה שלהם יכולה להיות מתנה אדירה – הם מתרגשים באמת מהחיים, חווים סיפוק אדיר מרגעים קטנים ומעריכים את היופי שבדברים פשוטים. אבל כשהרגש הופך להיות סוחף מדי, זה יכול להוביל להתקפי תסכול וזעם, במיוחד כשדברים לא קורים כמו שהם קיוו. הם יכולים לפרש סיטואציות ככישלון אישי ולהתקשות להתאושש מאכזבות.
יש להם אינטואיציה וחשיבה מעמיקה
ילדים רגישים מאוד הם גם ילדים חושבים מאוד. הם מתבוננים בעולם, מחפשים משמעות ושואלים שאלות שמעידות על עומק מחשבתי יוצא דופן. אבל יש לזה גם מחיר: הם יכולים להיות טרודים במחשבות, לנתח כל דבר ולהתקשות "לשחרר".
יש להם צורך בשליטה וסדר
הרבה ילדים רגישים מאוד זקוקים לסדר, שליטה וודאות. זה נותן להם ביטחון בעולם שבו כל כך הרבה דברים מרגישים בלתי צפויים או מאיימים. הם יכולים להתעקש על סדר יום קבוע, על פריטים שנשארים במקום מסוים, או על טקסים קבועים שמעניקים להם יציבות. כשהמציאות לא מתיישרת לפי הציפיות שלהם זה יכול להוביל לתסכול רב. שינוי קטן בתוכניות יכול להוביל להתפרצות רגשית, והם עלולים לחוש חרדה מול סיטואציות לא מוכרות או בלתי נשלטות.
יש להם יכולות אמפתיות גבוהות
לילדים רגישים מאוד יש לב גדול ורצון טבעי לעזור לאחרים. הם יהיו הראשונים להציע חיבוק, להושיט יד ולעזור לחבר. החמלה והאכפתיות שלהם הן תכונות מדהימות, שעוזרות להם להיות בני זוג, חברים ומנהיגים טובים בעתיד.
עם זאת, הרגישות הגבוהה שלהם לאחרים יכולה גם להפוך אותם למרצים – הם יחששו לאכזב, ייקחו על עצמם רגשות של אחרים, ולעיתים יוותרו על עצמם כדי לרצות את הסביבה.
לא פשוט להיות ילד רגיש מאד ואדם רגיש מאד. קשה להרגיש שמשהו מציף אותך ולא לדעת איך להסביר את זה, או לא למצוא מישהו שיבין אותך באמת.
זו החוויה של הרבה מאוד ילדים רגישים מאוד. והכאב הזה – התחושה של חוסר הבנה – הוא אחד הדברים שהכי משפיעים עליהם.
יש גם חדשות טובות
ד"ר איליין ארון, שהיא אחת המומחיות הגדולות בעולם בתחום הזה וכתבה את הספר ״ילד רגיש מאד״ אומרת שאם מזהים את התכונה הזו בזמן, אם אנחנו מבינים אותה ומגלים רגישות למצב – אותו ילד רגיש יכול לגדול ולהתפתח בצורה נורמטיבית לחלוטין. יותר מזה – הוא יכול להפוך את התכונות המיוחדות האלה ליתרונות ענקיים שיסייעו לו להצליח בחיים.
בחלק הבא אציע לכם 4 רעיונות ליישום כבר מהיום שבזכותם תוכלו להקל על הילדים הרגישים שלכם, וגם על עצמכם:
1. לקבל את המצב
זה אולי נראה פשוט מהצד, אבל בפועל זו משימה שמצריכה מאיתנו, ההורים, המון מודעות, סבלנות, אהבה – וגם חמלה, כלפי עצמנו וכלפי הילדים שלנו.
אני מזכירה לעצמי שוב ושוב: הרגישות שלי ושל הילד שלי היא לא חולשה, היא לא בעיה שצריך לפתור. זו פשוט הדרך שבה אנחנו חווים את העולם – בעוצמות, בעומק, עם לב פתוח. בדיוק כמו שילד עם סכרת לא בחר בכך, כך גם הילד הרגיש שלנו לא בחר להרגיש כל כך חזק. זו לא בחירה, זו פשוט הדרך שבה המוח והלב שלהם עובדים.
חשוב להפסיק לקרוא להם "דרמטיים", "רגישים מדי", "דרמה קווין", "מגזימים", "חסרי פרופורציות". ילדים רגישים הרי לוקחים ללב, וכשהם שומעים מאיתנו כינויים כאלה, זה מעורר בהם בושה. וככה, לאט לאט, הם עלולים להדחיק את הרגשות שלהם, לבטל את עצמם ולאבד את הקול הפנימי שלהם. ובעיקר, להרגיש לבד.
אז מה אנחנו יכולים לעשות במקום? להתחיל בקבלה. לקבל את זה שיש לנו ילד או ילדה רגישים. בזכות הרגישות שלהם הם אמפתיים, חדי אבחנה, יצירתיים, מלאים בתובנות עמוקות. אלה מתנות, גם אם לפעמים הן באות עם אתגרים. וכדי שהם ירגישו שזו באמת מתנה, אנחנו צריכים להאמין בזה.
2. לתת אמפתיה ולגיטימציה לרגשות
כהורים, אנחנו רגילים לפתור בעיות ולנסות לגרום לילדים להרגיש טוב כמה שיותר מהר. אנחנו שוכחים שלא תמיד צריך לתקן, לפעמים פשוט צריך להיות. כשאנחנו נותנים מקום לרגשות של הילדים שלנו, אנחנו רואים אותם באמת. לא רק את ההתנהגות שלהם, אלא את הלב שלהם, את האני הפנימי והעמוק שלהם. זה נכון לגבי כל ילד, ובמיוחד כשמדובר בילדים רגישים.
ילדים שמקבלים הכרה ואמפתיה לרגשות שלהם לומדים לתת הכרה ואמפתיה לעצמם. השאיפה שלנו בתור הורים היא שהם יגדלו להיות מבוגרים שלא מפחדים מהרגשות של עצמם אלא מבינים שזה טבעי ונורמלי.
האתגר הגדול שלנו כהורים הוא במקרים שבהם הילדים שלנו מוצפים לגמרי. רגעים של תסכול, אכזבה, בכי גדול. רגעים שבהם כל מה שאנחנו רוצים זה להרגיע אותם מהר, כדי שגם אנחנו נוכל להרגיש יותר טוב. אני יודעת שזה לא פשוט. להיות בתוך רגע של בכי גדול בלי לרצות "לסדר" אותו זה כמעט נגד האינסטינקט שלנו כהורים. הרגשות של הילדים שלנו הם טריגר. הבכי שלהם יכול להרגיש בלתי נסבל. במקום להתעצבן, אני מזכירה לעצמי: "הילד שלי לא עושה לי דווקא. הוא לא מנסה להקשות עליי. הוא מוצף."
ואם אתם נוקטים בשיטות של פעם ושולחים את הילד לחדר להירגע, דעו שילדים צעירים לא יכולים להירגע לבד, הם זקוקים לנו. אם אנחנו מרחיקים את הילד ומבודדים אותו דווקא ברגעים הכי קשים, זה מלמד אותו שהוא מאבד קירבה ואהבה כשהוא מביע רגשות מסוימים. לעומת זאת, כשהילדים רואים שאנחנו לא נבהלים מהרגשות שלהם, הם מקבלים ביטחון. הם מבינים שזה בסדר להרגיש ושאנחנו שם בשבילם. עם הזמן הם ילמדו כלים לוויסות רגשי, אבל זה יקרה מתוך מקום של ביטחון, לא מתוך פחד.
3. להיות סבלניים לתהליכים
בגיל 3 רשמתי את הבן שלי לחוג שחייה אבל הוא נצמד אליי בבכי ולא היה מוכן להיכנס למים. שנתיים אחרי זה ניסינו שוב – והוא למד לשחות תוך חודש.
בגיל 3, בימי הולדת, הוא היה יושב לי על הברכיים, צופה מהצד, לא מוכן להצטרף לשום פעילות. כמה חודשים אחר כך, הוא הפך למסמר המסיבה.
מה למדתי מזה? שהתנהגות של הילדים שנראית עכשיו בעייתית ומשהו שיהיה כל החיים היא הרבה פעמים רק שלב קצר בהתפתחות שלהם. וזה נכון במיוחד כשמדובר בילדים רגישים. לפעמים הם צריכים קצת יותר זמן.
איך כן עוזרים לילד לפרוץ מחסום?
בואו ניקח את הדוגמה שהילד שלי לא רצה להשתתף בימי הולדת של חברים שלו. בהתחלה ניסיתי לשכנע אותו להשתתף, אמרתי לו שכל החברים שלו נהנים והוא מפסיד. אפילו איימתי שנלך אם הוא לא ישתתף. זה לא עזר.
ואז הבנתי שאני נלחמת בו במקום להיות אתו ושיניתי גישה: אמרתי לו שאני שמחה שהוא יושב על הברכיים שלי ואני יכולה לחבק אותו קרוב. זה היה אמיתי, באמת היה לי כיף. אמרתי לו שהוא יכול להישאר איתי כמה שהוא רוצה ואני סומכת עליו שבזמן שמתאים לו הוא יצטרף לחברים שלו. ביום ההולדת הראשון הוא נשאר לידי, גם בשני. ביום ההולדת השלישי הוא עזב אותי והצטרף לחוגגים.
מילת המפתח היא כרגע. כל מה שמאתגר אותם עכשיו – יכול להשתנות. כל פעם שאנחנו מתחשבים בהם, מבינים את הקושי שלהם ולא לוחצים – הם מרגישים ביטחון. וכשהם מרגישים ביטחון, יש להם יותר אומץ לנסות בעצמם. ואם אתם בכל זאת דואגים, תקבעו לעצמכם תזכורת ביומן: לנסות שוב בעוד חצי שנה. יכול להיות שהכול ייראה אחרת בעוד כמה חודשים.
4. לתת דוגמה אישית – כי גם אנחנו רק בני אדם
יום אחד הייתי בפקק עם הבן שלי. לא זזנו מילימטר. הייתי כל כך מתוסכלת עד שהתחילו לרדת לי דמעות. הבן שלי נלחץ ושאל ״אמא, את בוכה?" במקום למהר ולהסתיר, אמרתי לו: ״כן חמוד, אני מתוסכלת. זה המון לחץ בגוף, והדמעות משחררות את זה. זה דבר טוב. אם הגוף לא ישחרר את המתח ככה, הוא ישחרר בדרך אחרת, כמו עצבים עליך... אז עדיף שאבכה, נכון?״
כהורים, אנחנו כל כך עסוקים בללמד, להכווין, לתמוך. לפעמים אנחנו שוכחים שהילדים שלנו מחקים את מה שהם רואים אותנו עושים. הם לומדים מהדרך שבה אנחנו מגיבים לטריגרים, מבטאים תסכול ונרגעים.
לסיכום, אני יודעת שהורות לילד רגיש היא לא תמיד פשוטה. לפעמים זה מרגיש כמו הליכה על חבל דק וניסיון לאזן בין תמיכה, הכלה, גבולות, עייפות, ספקות, אהבה עצומה.
אז אני רוצה שתזכרו: אתם כבר עושים המון. אתם כאן, קוראים, לומדים, חושבים, מנסים. זה בסדר לשים לב שאתם על הקצה ולבקש רגע. זה בסדר לשים את עצמכם בראש סדר העדיפויות.
כמו שאתם רוצים שלילדים שלכם יהיה טוב והם יהיו שמחים, גם הם רוצים את זה לגביכם.
ד״ר יפעת מצנר חרותי עובדת עם הורים שיש להם ילדים עם רגישות יתר. אפשר לקרוא עוד פרטים – כאן.
Comments