עולם העבודה כבר הבין את החשיבות של אינטליגנציה רגשית. השאלה היא האם ההורים ומערכת החינוך מבינים שהם אלו שצריכים לצייד את הילדים במיומנות הזו, במיוחד בתקופה של משבר עולמי? ד״ר יפעת מצנר-חרותי מסבירה לכם מהי אינטליגנציה רגשית? ולמה זו המיומנות שכל אחד מאתנו צריך לפתח, לתחזק וללמד את הדור הבא?
במשך שנים לא הבינו מהו ה״אקס פקטור״ שמסביר הצלחה של אנשים שהם לא בהכרח הכי חכמים. ולעומת זאת, חוסר הצלחה אצל אלו עם מנת משכל מאד גבוהה. היום אנחנו יודעים שקוראים לזה ״אינטליגנציה רגשית״ וזו מיומנות נרכשת שניתנת ללמידה ולפיתוח. מכירים את האנשים האלה שהם מאד חכמים, יש להם תארים מאוניברסיטאות נחשבות ומלא תעודות אבל אי אפשר לנהל איתם שיחה? שלא לומר - לדבר איתם על יחסים או עניינים רגשיים?
במשך שנים ניסו לחקור ולהבין מה זה ה״דבר״ הזה שיש לחלק מהאנשים ולחלק פחות. עד שבשנת 1995 יצא ספר פורץ דרך של ד״ר דניאל גולמן שנקרא ״אינטליגנציה רגשית – עולה בחשיבותה על מנת המשכל (IQ)״. ד״ר גולמן טען טענה שהייתה מהפכנית לזמנו (ואולי היא עדיין מהפכנית), לפיה אינטליגנציה רגשית של אנשים חשובה יותר מאינטליגנציה ״רגילה״ והיא זו שתקבע את מידת ההצלחה שלהם בכל תחומי החיים.
מאז עברו כמעט שלושים שנה ועוד אלפי מחקרים וספרים שפורסמו על הנושא, רק חיזקו את ההבנה שאינטליגנציה רגשית היא האקס פקטור שמסביר הצלחה של אנשים.
ד״ר גולמן כותב כי אנשים שיש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה, הם בעלי מודעות עצמית ויכולת לשלוט בדחפים. בנוסף יש להם מוטיבציה עצמית ויכולת התמדה, לצד כישורים אמפתיים וחברתיים. גולמן מצביע על המחיר שמשלמים אנשים שלא מפתחים את האינטליגנציה הרגשית שלהם: הם עלולים לסבול מבעיות בריאות כמו גם מבעיות ביחסים האישיים ובעבודה. בספרו הוא מייחד חלק נכבד לחשיבות של פיתוח אינטליגנציה רגשית אצל ילדים כדי שיוכלו להתמודד עם בעיות נפשיות, הפרעות אכילה, תוקפנות וקשיי התנהגות. הבשורה האופטימית בספרו של גולמן, ובמחקרים הרבים שנעשו מאז, היא שאינטליגנציה רגשית ניתנת לפיתוח וחיזוק לאורך כל החיים.
מהי בכלל אינטליגנציה רגשית?
אינטליגנציה רגשית מחולקת לשני חלקים עיקריים: כלפי פנים - מודעות עצמית לרגשות שלי וניהול הרגשות שלי. כלפי חוץ - זיהוי רגשות אצל אחרים, אמפתיה וכישורים חברתיים. זאת אומרת שהדבר הראשון שאנחנו צריכים לעשות הוא לפתח מודעות למה שאנחנו מרגישים. נשמע פשוט, לא? אבל בפועל זה ממש לא פשוט כי את רובנו לא לימדו לזהות ולתת לגיטימציה לרגשות שלנו. כלומר, תלוי איזה. רגשות ״שמחים״ קיבלו מקום. לעומתם, רגשות שסווגו כ״שליליים״ לא קיבלו הכלה. רובנו שמענו בילדות תגובות כמו: ״אל תיקח את זה קשה״ או ״את לא קצת מגזימה עם התגובה שלך?״ וככה למדנו שרק לסוג מסוים של רגשות יש מקום ואילו רגשות אחרים כדאי שנשמור לעצמנו. חברה שלי סיפרה לי לא מזמן שאצלה בבית אסור היה לבכות אז היא בנתה לעצמה ״אוהל בכי״ ולשם היא נכנסה בכל פעם שהרגישה צורך לבכות.
אחרי שזיהינו את הרגש שעולה בנו, מגיע השלב השני והחשוב – ניהול הרגשות. קרה לכם שמשהו או מישהו הפעיל אצלכם איזה טריגר ולמרות שניסיתם לשלוט בתגובה שלכם יצא שאיבדתם את זה? רובנו מרגישים את זה עם הילדים שלנו. למשל, כשהם מתעלמים מאתנו למרות שביקשנו כמה פעמים להיכנס להתקלח או לעזוב את המסך. הורה שמודע לרגשות שלו, יכול לזהות את האוטומט שלו שרוצה לצעוק על הילד או לקחת לו את המסך. נשאלת השאלה האם אותו הורה יודע גם לשלוט ברגשות שלו. אם כן, הוא לא ייתן לרגשות שלו לנהל אותו אלא יצליח לשמור על קור רוח. היכולת לנהל את הרגשות ולא ליפול בשבי שלהם היא מיומנות נרכשת שדורשת אימון.
החלק השני בהגדרה של אינטליגנציה רגשית עוסק במודעות חברתית ובמיוחד ביכולת לזהות את הרגשות של האחר כדי שנוכל לתת מענה מתאים. כלומר, להתאים את התגובה שלנו לסיטואציה ולאדם מולנו. כאן נכנסת החשיבות של היכולת האמפתית, הכרה ברגשות של האחר ומתן לגיטימציה לרגשות האלה. שיפור היכולות החברתיות עוזר לנו לפתח ולשמר יחסים בריאים ומטיבים. לסיכום, הנה הגדרה קצרה וממצה: אינטליגנציה רגשית זו היכולת להבחין, לזהות, להבין ולנהל את הרגשות שלנו ושל אחרים. זו בעצם היכולת לאזן בין השכל לרגש.
אינטליגנציה רגשית בעולם העבודה
מאות מחקרים שנעשו עד היום על חשיבות האינטליגנציה הרגשית בעולם העבודה, הצביעו על נתונים ברורים: אנשים שיש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה - מצליחים יותר להתקדם בעבודה, ובתור מנהלים מגיעים לתוצאות טובות יותר מאלו שיש להם אינטליגנציה רגשית נמוכה יותר. יותר מזה, בסקר שכלל יותר מ-2,600 מנהלים שמגייסים עובדים ומומחי משאבי אנוש התוצאות היו ברורות: 71 אחוזים מהם אמרו שהם בודקים אינטליגנציה רגשית יותר מאשר איי קיו אצל עובדים, ו-75 אחוזים מהם אמרו שהם נוטים לקדם עובדים עם אינטליגנציה רגשית על פני אלו עם איי קיו גבוה. במילים אחרות, מגייסים ומנהלים הבינו שעובד או מנהל, שיש לו יכולת לנהל את רגשותיו וליצור יחסים טובים עם קולגות וכפיפים, הוא משמעותי יותר לחברה מאשר עובד או מנהל עם איי קיו גבוה אבל ללא יכולות רגשיות מפותחות.
אם ההורה יודע לשלוט ברגשות שלו, הוא לא ייתן לרגשות שלו לנהל אותו אלא יצליח לשמור על קור רוח. היכולת לנהל את הרגשות ולא ליפול בשבי שלהם היא מיומנות נרכשת שדורשת אימון.
מעניין להוסיף בהקשר זה את הדו״ח שפורסם לאחרונה, בשיא משבר הקורונה, ע״י הפורום הכלכלי העולמי. הדו״ח מפרט את עשר המיומנויות שיהיו הכי נחוצות בעולם העבודה בשנת 2025 והוא כולל אינטליגנציה רגשית כאחת מהן. לדברי פרופסור שוואב, המייסד ונשיא הפורום: ״אנחנו צריכים מנהיגים שיש להם אינטליגנציה רגשית ויכולים לתת דוגמא אישית של שיתוף פעולה. הם ינחו ולא יצוו; הם יהיו מונעים מאמפתיה, לא מאגו. המהפכה הדיגיטלית צריכה סגנון מנהיגות שונה, אנושי יותר".
מודעות עצמית ומיינדפולנס
מי שהבין את החשיבות של אינטליגנציה רגשית בתור מנהל הוא ג׳ף ויינר, כיום היו״ר בפועל של לינקדאין, שהיה המנכ״ל של החברה במשך 11 שנים והוביל אותה להישגים חסרי תקדים. ויינר קרא לסגנון הניהול שלו ״compassionate leadership״ והביטוי לכך בפועל היה מתן אמון בעובדים ושחרור שליטה כדי לאפשר לכל עובד להוציא מעצמו את מרב הפוטנציאל.
ויינר מסביר שהמטרה שלו היא לא לנהל את האנשים אלא להנהיג אותם. לדבריו, מנהל הוא מי שאומר לאחרים מה לעשות ואילו מנהיג מעורר בהם את ההשראה לעשות בעצמם. ויינר ניסה לשים עצמו בנעליים של העובדים כדי להבין מה מניע אותם, מה הם רוצים וממה הם מפחדים. איך הוא פיתח את היכולות האלו? באמצעות פיתוח מודעות עצמית ומיינדפולנס ובמיוחד היכולת לצפות במחשבות של עצמך מבחוץ במקום לתת לרגשות להשתלט עליך. לדבריו, בכל פעם שיש חילוקי דעות בין אנשים (למשל קולגות, בני זוג, ילדים), יש לנו נטייה להיגרר אחרי המחשבות והאמוציות שלנו. אבל כדי להבין מה מניע את האנשים, להבין את הסיבה להתנהגות שלהם ולהגיע לשורש העניין - יש צורך לצאת מעצמך, מהתסכול והכעס שלך. רק ככה יש אפשרות לראות את המצב באופן בהיר וענייני.
סגנון הניהול שלו הוכיח את עצמו. ויינר נבחר כאחד מהמנכ״לים הטובים ביותר במשך מספר שנים עם 97 אחוזי תמיכה. במהלך השנים שכיהן כמנכ״ל החברה צמחה וכיום יש לה כ-800 מיליון משתמשים. בשנת 2016 היא נקנתה ע״י מייקרוסופט בשווי של 26 מיליארד דולר. וכאן נשאלת השאלה איפה ילמדו אותם עובדים ומנהלים לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלהם? והתשובה היא כמו תמיד שהכול מתחיל בחינוך, במיוחד בבית.
אינטליגנציה רגשית והורות
כאמור, עולם העבודה מבין את החשיבות של אנשים עם מודעות לעצמם ולאחרים שיש להם יכולת לנהל את רגשותיהם. אם זה המצב, האם לא הגיע הזמן שנלמד את הילדים שלנו את המיומנות הזו?
״כישורים רגשיים הם החוליה החסרה שאחראית על יכולת הילד/ה לגדול להיות מבוגר/ת מצליח/ה״, טוען ד״ר מארק ברקט, מנהל המרכז לאינטליגנציה רגשית באוניברסיטת ייל. מעבר לשיפור היכולות שלהם בתור מבוגרים, מחקרים מראים שילדים שיש להם אינטליגנציה רגשית גבוהה מצליחים להתרכז טוב יותר, הם יותר מעורבים לימודית וחברתית, יש להם מערכות יחסים טובות והם יותר אמפתיים. בנוסף, יש להם יכולת ויסות עצמית גבוהה וציונים טובים יותר. זה אומר שללמד ילדים להיות מודעים לרגשות שלהם, לדעת לווסת את עצמם וגם להיות מודעים לרגשות של אחרים ולתת אמפתיה אלו מיומנויות סופר חשובות שישפרו את ההווה שלהם, כמו גם את העתיד.
בתור מנחה של אבות אני נתקלת בהרבה אבות שאומרים לי, בין אם אחרי הרצאה שהעברתי אצלם בארגון ובין אם בסדנת הורים, שהרבה יותר קל להם לנהל עשרות עובדים מאשר להיות עם שני הילדים שלהם בבית. הפער הזה מאד סיקרן אותי וגרם לי לחקור לעומק את הנושא. המסקנה שהגעתי אליה היא שהרבה הורים, מורים ומבוגרים באופן כללי חושבים שמה שעובד עם מבוגרים לא עובד עם ילדים. לכן, מנהל יכול להיות אמפתי וקשוב לעובדים שלו אבל כשהוא יגיע הביתה והילד לא יעשה מה שהוא ביקש ממנו הוא יגיב באופן שונה לחלוטין: בכעס וחוסר סבלנות. שמתם לב לאבסורד? דווקא בבית, המקום שבו אנחנו אמורים ללמד את הילדים שלנו לפתח את האינטליגנציה הרגשית שלהם על ידי דוגמה אישית אנחנו חסרי סבלנות ורק רוצים שהם יקשיבו לנו, ועכשיו.
הנה הבשורה הטובה והחדשנית שיש לי עבורכם: הדרך להשיג הקשבה ושיתוף פעולה דומה מאד, בין אם מדובר במקום העבודה ובין אם מדובר בבית (או בכל אינטראקציה אחרת שיש לכם). כלומר, ברגע שאתם מחליטים להתאמן על פיתוח האינטליגנציה הרגשית שלכם תצליחו להשתפר הן בתור עובדים והן בתור הורים.
לסיום, הרשו לי לצטט חלק מתוך הספר שלי ״הורות – קומדיה של טעויות מלאה בכוונות טובות״ שמפרט את החזון שלי לגבי מנהלים והורים: ״בהתאם למודל הניהולי החדש, המנהל נדרש לסגל לעצמו תכונות של מנהיג. דוגמה אישית היא הדבר החשוב ביותר שעליו לפתח. מנהיג מוביל אנשים באמצעות היותו מודל חיקוי שאנשים רוצים להדמות לו וללכת בעקבותיו. הוא לא צריך להשתמש בסנקציות או בהפעלת כוח כדי להשפיע. יתר על כן, מנהלים שהם מנהיגים יהיו רגישים ואמפתיים לאנשים שעליהם הם אחראיים. חשוב להם להתייעץ, לשמוע עוד פרספקטיבות, להבין לעומק מה מפחיד ומה מניע את העובדים.
במובנים רבים מדובר בהבדל שבין ההורים של פעם לבין ההורים של העתיד: ההורים של פעם היו מנהלים. הם השתמשו בכוח שלהם כדי להגיד לילדים שלהם מה לעשות ונקטו בסנקציות כשהילדים לא צייתו. ההורים של העתיד לא יפעלו כך. ההורים של העתיד יהיו מנהיגים ולא מנהלים. הם יהיו פתוחים להקשיב וללמוד, לראות את נקודת המבט של הילדים, להבין ממה הילדים פוחדים ומה הצורך והרגש שמצויים בבסיס ההתנהגות. הם ישתמשו בכוח המובנה שלהם כדי להיטיב, לחמול ולטפח".
Comentários